מורגוליס ואח' נ' וואלה טורס בע"מ ואח'

פסק דין

תיק זה עניינו עסקה לרכישת חבילת אירוח במסגרתה אמורים היו התובעים לצפות בשני משחקי כדורגל במסגרת גמר ליגת האלופות, באנגליה.

התביעה

התובעים רכשו מן הנתבעת, ביום 28/12/08, חבילת אירוח אשר כללה טיסה הלוך ושוב למנצ'סטר שבאנגליה, בין התאריכים 9/3/09 ל- 13/3/09, אירוח בבית מלון עם ארוחת בוקר לארבעה לילות, רכב שכור לתאריך 10/3/09 לצורך נסיעה לעיר ליברפול שם התקיים אחד המשחקים וכרטיסי כניסה לצידי המגרש בשני המשחקים.

לתובעים נמסר על ידי נציג הנתבעת, כי הכרטיסים למשחקי הכדרוגל יחכו להם ביום הגעתם, במלון במנצ'סטר. התובעים הגיעו, כמתוכנן לבית המלון, אולם הכרטיסים לא נמצאו. הם יצרו קשר עם נציג הנתבעת אשר הבטיח, לאחר בירור שערך, כי הכרטיסים ימתינו להם בבוקר המחרת, הוא יום המשחק הראשון, בדלפק הקבלה. בבוקר, התברר כי הכרטיסים אינם. התובעים, אשר כאמור, שכרו רכב ליום זה, על מנת להספיק לטייל בעיר ליברפול טרם המשחק, החלו בשיחות אל נציג הנתבעת אשר טען כי היתה תקלה וכי הכרטיסים יגיעו מאוחר יותר. בהמשך היום, לאחר שיחות נוספות שהתקיימו בין התובעים לבין נציג הנתבעת, הובהר להם כי אדם בשם אייל יפגוש אותם בתחנת הרכבת בליברפול כשעתיים לפני המשחק וימסור להם את הכרטיסים למשחק בליברפול וכן את הכרטיסים למשחק של מנצ'סטר, אשר התקיים יום לאחר מכן. התובעים פגשו את "אייל" אשר ביקש מהם להתלוות אליו לסמטה ובאופן מחשיד, כך לטענת התובעים, מסר להם את הכרטיסים למשחק בליברפול בלבד. שניים מן הכרטיסים נשאו שמות של אוהדים כשעליהם נכתב כי הם אישיים ואינם ניתנים להעברה ולגביהם, ביקש "אייל" כי יפקידו אותם בדלפק הקבלה של המלון תחת השם "מיקי" לאחר המשחק. כמו כן, רק שניים מן הכרטיסים היו למקומות המובטחים – בצידי המגרש – ואילו השניים הנוספים היו ביציע שמאחורי השער.

"אייל" אמר להם שאלו הכרטיסים היחידים המצויים בידיו ואף טען כי אינו יודע דבר באשר לכרטיסים למשחק של יום המחרת.

לטענת התובעים, ישבו בנפרד, כאשר שניים מהם ישבו במקומות שונים מן המוסכם וטובים הרבה פחות מאלו שעבורם שילמו התובעים.

למחרת, משבוששו להגיע הכרטיסים למשחק הנוסף, התקשרו, שוב, התובעים אל נציג הנתבעת ולאחר מספר שיחות, הודע להם כי הכרטיסים יחכו להם בדלפק הקבלה של מלון הסמוך לאצטדיון. התובעים הגיעו לאותו מלון אך גם שם לא היו הכרטיסים עד שבסופו של דבר, הובהר להם על ידי נציגי הנתבעת כי אין כרטיסים וכי ינסו לקנות כרטיסים מספסרים מקומיים. בצר להם, פנו התובעים ושבו על עקבותיהם.

למחרת היום, יצרה עם התובעים קשר מנהלת מחלקת שירות לקוחות של הנתבעת והציעה להם דרכי פיצוי שונות – כניסה למשחק אחר, לינה במלון למשך מספר ימים נוספים וכיוב', אולם התובעים סירבו לכל פיצוי שהוא, זולת החזר כספם, זאת, לטענתם, אחר שאיבדו אמון בנציגי הנתבעת.

התובעים הדגישו כי בהיותם אוהדי קבוצת מנצ'סטר יונייטד, לא היו שוקלים נסיעה שלא לצורך צפייה במשחקי הכדורגל של קבוצתם.

לטענתם, נסיעתם, שאמורה היתה להיות בילוי מהנה, הפכה לסיוט מורט עצבים.

התובעים עותרים כי הנתבעת תשיב להם את עלות החבילה – 665 יורו בנוסף ל- 575$ - לכל אחד מן התובעים ובנוסף על כך, הוצאות טלפון ואחרות בסך 500 ₪ ופיצוי בגין עגמת נפש בסך 2,000 ₪, לכל תובע. בהתחשב במגבלת סכום התביעה בבית משפט זה, העמידו התובעים את סכום התביעה על המקסימום האפשרי.

טענות הנתבעת

הנתבעת טענה כי בהיותה סוכנות נסיעות, תיווכה בין התובעים לבין צד ג', אשר שימש כספק שירות ותיירות בכל הנוגע לכרטיסי הכניסה למשחקי הכדורגל. בהתאם, קיבלו התובעים טופס הזמנה שבו נרשם במפורש כי החופשה מוזמנת באמצעות סיטונאי תיירות שונים המוכרים כאמינים ומקצועיים וכי השירותים המוצעים מבוצעים על אחריותם הבלעדית של סיטונאי התיירות. הנתבעת טוענת כי ביצעה את המוטל עליה במיומנות ובמקצועיות, כאשר הזמינה את הכרטיסים מהספק ואף קיבלה את אישורו על ביצוע ההזמנה, כמו גם בכך שהעבירה לו את התשלום המלא עבור ההזמנה, בניכוי עמלת הסוכן כמקובל בענף. הנתבעת עמדה על כך שהיא אינה נושאת באחריות למעשיו של צד ג'.

כמו כן, טענה הנתבעת כי דרישת התובעים לקבל החזר עבור כל החבילה, היינו הטיסות, הלינה ועלויות שכירת הרכב, הינה דרישה מופרזת. לטענת הנתבעת, התובעים צפו, בסופו של דבר, במשחק היקר יותר מבין השניים.

בדיון, מסרה נציגת הנתבעת כי במשך שנתיים עבדו עם צד ג' כספק ולא היו תלונות כלשהן. לאחר האירוע נשוא תיק זה, אשר לווה אליו אירוע נוסף של נוסעים אחרים, הפסיקו לעבוד עימו.

הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד יורוטריפ בע"מ, ספק כרטיסי הכניסה למשחקי הכדורגל.

אישור מסירה שהוגש על ידי הנתבעת ביום הדיון מלמד כי צד ג' קיבל את ההודעה אולם לא הגיש כתב הגנה במועד ואף לא התייצב לדיון.

דיון ומסקנות

אחר ששמעתי את התובעים, עיינתי בטענותיהם בכתב התביעה וכן בחנתי את פרטי הנסיעה המדוברת, אשר תוכננה לארבעה לילות בלבד, במהלכם אמורים היו לצפות בשני משחקי כדורגל, אני מקבלת את טענת התובעים כי מטרת הנסיעה היתה צפייה במשחקי הכדורגל, ומטרה זו בלבד. יתר פרטי הרכישה אצל הנתבעת נועדו לשרת את המטרה המרכזית והיא, כאמור, צפייה במשחקי הכדורגל, ולא מעבר. לאחר שעברו דרך חתחתים, הצליחו התובעים לצפות במשחק אחד, המשחק היקר מבין השניים, אולם ישבו בנפרד כאשר שניים מהם יושבים ביציע מעל לשער, מיקום שאינו משתווה למיקום המושבים שהובטחו לתובעים, בצידי המגרש, במעמד רכישת הכרטיסים בארץ על ידי הנתבעת. בהקשר זה ראויה לציון גם העובדה שלתובעים נמסרו שני כרטיסי מנוי של אנשים זרים, שאינם ניתנים להעברה, דבר שגרם להם לחשש שמא ייתפסו ויוצאו מן האצטדיון. באשר למשחק הנוסף, הגיעו עד לאצטדיון ונאלצו לחזור כלעומת שבאו, לאחר שהתברר כי לא יקבלו את הכרטיסים שרכשו ולא יוכלו להיכנס למשחק.